יום שלישי 15.12 · הרצליה

ערב
וידויים.

למי שעברו הפצה, סחיטה או פגיעה מינית ברשת.

באים עם מה שסחבתם לבד.
יוצאים עם הביטחון שיש לזה מקום.

יום שלישי, 15 בדצמבר19:00 עד 23:00משרדי Playtika, החושלים 8, הרצליה95 ₪
אני שומר/ת לי מקום
אחרי מאות פניות של
"תורידו את זה לפני שאבא שלי יראה"
"אני בטוחה שכולם ראו"
"אני לא מאמין שעשיתי את זה"

אף אחד מכם
לא לבד בזה.

איפה נרשמים??

הייתי בת 14.

תמונת עירום שלי הופצה ברחבי גוש דן.
כמה שבועות אחר כך יצאה עליה כתבה בעיתון. בלי השם שלי, אבל כולם ידעו.
טיפת הפרטיות האחרונה שלי נלקחה.

ואני אגיד לכם משהו שלקח לי שנים להבין.
הקושי האמיתי בכלל לא היה שראו אותי עירומה.
הקושי היה איך שהסביבה הגיבה.
חרם. השפלה. נידוי. ההורים שמסתכלים עליי. בית הספר.
ולא היה שם אף אחד שילווה אותי. לא רגשית, לא בכלום.

וזה מה שבושה עושה.
הבושה אומרת: הבעיה היא לא במה שקרה. הבעיה היא בי.
אני התקולה. אני הפגומה.
וכאדם פגום, אני לא ראויה לכלום.
לא ראויה לאהבה, כי מי ירצה אדם פגום?
לא ראויה להצלחה, כי מי ירצה שאדם פגום יצליח?
הבושה פשוט סוגרת לנו את הדלת.

פתק: אני מפחדת שההורים של בן הזוג שלי יום אחד יראו את סרטון הסקס שהפיצו עליי
ככה נראה וידוי אנונימי

ואז יום אחד הוצאתי את הסיפור החוצה. את כולו.
וגיליתי שהדבר שחשבתי שהופך אותי לפגומה, הוא בעצם הכוח שלי.

למה זה עובד

אנחנו מפחדים לספר את הסודות הגדולים שלנו דווקא לאנשים שיכולים להשפיע על חיינו.

שיעזבו אותנו. שישפטו אותנו. שישאלו "למה הצטלמת? למה שלחת?"
כל החיים לימדו אותנו לשתף את הקרובים, אבל דווקא איתם הכי קשה לנו להיות אמיתיים, כי הם מכירים אותנו בתור דמות מסויימת.

אחרי שיצאתי עם הסיפור שלי, קיבלתי מאות הודעות מאנשים שכתבו "סוף סוף מישהו מבין אותי".
אנשים הרגישו יותר חיבור אליי, מישהי שהם אף פעם לא פגשו, מאשר לחברים הכי טובים שלהם.
למה? כי אין להם מה להפסיד איתי.

עם זרים? עם זרים הכי קל.

בן אדם זר, אני מספרת לו וביי. הוא לא משפיע על חיי.
אבל אני כן בודקת מולו אם לדבר הזה יש מקום.
כי איך תדעו אם לא תבדקו? זה ניסוי. יוצאים לניסוי.

וכל מפגש כזה, של הסוד שלי עם בן אדם שמגיב בצורה אוהבת, בנה בי ביטחון ואיפשר לי להוריד עוד קליפה.
עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

ובערב הזה יש עוד משהו.
כל מי שבחדר יודע בדיוק על מה מדברים.

מי שהפיצו אותה תשמע מישהו שסחטו אותו. מי שבטוח שהוא היחיד שזה קרה לו, ישמע את אותו סיפור בדיוק מהכיסא שלידו.
ופתאום "איך עשיתי את זה" הופך ל"זה קרה גם להם".

זה מרפא. פשוט.

מה קורה בערב

ערב אינטימי, של אנשים שכולם הגיעו בדיוק בשביל אותו הדבר.

1

מגיעים ונושמים. מכירים את החדר, מורידים פאניקה.

2

הסיפור שלי. כמה דקות על מה זה עשה לי לשתף, ולמה בכלל לצאת מההסתרה.

3

הפאנל. נפגעות שבחרו לדבר, והסיפורים שלהן בלי פילטרים.

4

קבוצות קטנות. משתפים בקבוצות של כמה אנשים, שאלה אחרי שאלה, מי שרוצה.

5

במת הווידויים נפתחת. למי שמוכן.

וחשוב לי להגיד: אף אחד לא חייב לעלות לבמה.
אפשר לבוא רק לשמוע, להבין שאתם לא לבד עם זה.
גם זה צעד. גם ככה הבושה מתחילה להתפוגג.

זה כבר קרה

כבר עשינו ערבים כאלה. אנשים עלו לבמה ושיתפו את הבושה הכי גדולה שלהם, ואנשים יצאו מהם אחרים.
ככה זה נראה:

וככה זה הרגיש, במילים של המשתתפים עצמם, בקבוצת הוואטסאפ של הבוקר שאחרי:

"מה זה היה אתמול???? היה ממש מרגש ונוגע במקומות הכי עמוקים. תודה לכל אחד שהיה לו את האומץ להיות חלק ולתת לנו הצצה לעולם שלו. באמת שזה היה עוצמתי ומשמעותי עבורי. מחכה למפגש הבא."משתתפ/ת, ערב קודם
"זה הרגיש כמו תא וידויים אצל כומר 😅 וכמה זה עוצמתי להוריד אבן מהלב ולשתף בדברים שאנחנו מתביישים שהם אנחנו."משתתפ/ת, ערב קודם
"מטורף כמה ריפוי. הוריד לי כל כך הרבה אסימונים, צללים, אמפתיה, גבולות. מרגיש לי שזאת רק ההתחלה של משהו הרבה הרבה יותר גדול."משתתפ/ת, ערב קודם

למי הערב הזה

אם תמונה או סרטון שלך הופצו בלי שהסכמת.

אם מישהו סחט אותך, איים להפיץ, ושתקת כי פחדת שיגלו.

אם צילמו אותך בלי שידעת, פרצו לך למצלמה, או הלבישו את הפנים שלך על משהו שלא היית בו בכלל.

אם זה קרה אתמול, ואם זה קרה לפני 15 שנה ואת עדיין בטוחה שכולם יודעים.

ואם אתה גבר ובטוח שזה לא קורה לגברים. זה קורה. והרבה.

הערב הזה בשבילך.

וגם אם שלחת בעצמך.
גם אם חזרת אליו אחר כך.
גם אם הצטלמת כי רצית.
פה אף אחד לא ישאל אותך "למה".
בחדר הזה מגלים שמה שקרה לך לא מגדיר מי את.

פתק מקיר הווידויים על אונס בילדות
פתק אמיתי מקיר הווידויים, מערב קודם

הפאנל

הדבר שהכי מפחיד אחרי שמפיצים אותך זה לדבר על זה.
אז הן עולות ומדברות. על הבמה, בפנים גלויות.

את הפאנל מנחה מעין חרוצ׳בסקי ממַא'אַת, שראתה מקרוב אינספור פגיעות.
והיא תשאל את השאלות שבאמת מעניינות: מה קרה, מה זה עשה להן, ואיך הן לקחו את הכוח שלהן בחזרה.

מאשה אברבוך
מאשה אברבוך עיתונאית ואקטיביסטית. הגיעה למאבק הזה מתוך הסיפור שלה, כמי שנפגעה בעצמה. לאינסטגרם ←
ועוד אחת, בקרובעוד אחת שעולה לבמה. מי? נגלה ממש בקרוב.

מי אנחנו

קטי גבעוני
קטי גבעוני, כלא דמיוני. שורדת זנות שהפכה את הסוד הכי גדול שלה לפודקאסט ולקהילה שבה אלפי אנשים מגלים שהם לא לבד. מרצה ומלווה אנשים להשתחרר מהכלא הדמיוני. אני עובדת עם חושך, ומצמיחה אותו לאור. לאינסטגרם ←
מַא'אַת, עמותה חוקרת
מַא'אַת, עמותה חוקרת. עמותת מא'את היא עמותה טכנולוגית-חברתית, החוקרת וחושפת זהויות של עברייני עבירות מין באינטרנט - מקרי הפצה, סחיטה והתעללות. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות, צוות החוקרים והמתנדבים שלנו פועל לאיתור זהויות הפוגעים ומלווה את הנפגעים והנפגעות כל הדרך למשטרה ותביעה אזרחית.
10% מההכנסות של הערב הזה נתרמים להן.

אנחנו מביאות את אותו דבר משני כיוונים:
מה שקרה לך לא אומר מי את. והבושה הזאת לא שלך לסחוב.

מארחים אותנו

Playtika

Playtika התגייסו לערב הזה ופתחו לנו את המשרדים שלהם בהרצליה.
תודה שאתם נותנים לסיפורים האלה בית.

אין בך שום
דבר לתקן.

לא טרנספורמציה. נורמליזציה.

מה לוקחים הביתה

לא תצאו מפה אנשים חדשים. תגלו שמי שאתם זה ממש נורמלי.
מה שמשתנה בערב הזה זה הפרספקטיבה: פתאום אתם מבינים שהסיפור שחשבתם שהוא הכי נוראי, יושבים מולכם אנשים ששומעים אותו ומקבלים אתכם בדיוק כמו שאתם.
אותו סיפור בדיוק. רק שעכשיו הוא לא כלא, הוא כוח.

אני יודעת כי זה קרה לי.
פעם, הילדה שכל העיר ראתה עירומה הייתה הבושה הכי גדולה שלי.
היום אני עומדת על במות ומספרת את זה בעצמי.
לא שיניתי את מה שהיה. שיניתי את הנרטיב.

והיום שאחרי

ערב כזה פותח דברים, ואנחנו לא משאירים אתכם לבד איתם.
אחרי הערב תוכלו להצטרף לקהילה ולדעת מתי הערב הבא קורה.
ומי שירצה לעשות משהו עם מה שקרה לו, ימצא בכניסה את כל המידע על מַא'אַת.
זה לא אירוע חד פעמי. זה התחלה של דרך.

ואם אתם מרגישים שאתם עוד לא מוכנים?

זה בסדר גמור.

אפשר לכתוב לי באינסטגרם, לדבר, לשאול, ולהרגיש יותר בטוחים.
ואפשר גם להצטרף לקבוצת העדכונים של ערבי הווידויים, ולבוא בפעם הבאה.
הדלת פתוחה, והיא נשארת פתוחה.

אבל אם משהו בדף הזה נגע בך, כנראה שמשהו בך כבר יודע.

פרטים והרשמה

יום שלישי, 15.12 | דלתות 19:00 | עד 23:00
משרדי Playtika, החושלים 8, הרצליה
95 ₪

10% מההכנסות נתרמים לעמותת מַא'אַת.

מי שלא רוצה להצטלם לוקח בנדנה אדומה בכניסה. מי שעם בנדנה לא מצולם, ואם בכל זאת נכנס לתמונה, הפנים שלו מטושטשות.
הווידויים לא עולים לשום מקום.
יש בחדר אנשים שעדיין לא חשופים, ואנחנו שומרים עליהם.

למי שקשה כלכלית ורוצה להגיע, תכתבו לקטי באינסטגרם ונסדר את זה.

אחרי הפרטים עוברים לדף תשלום מאובטח של מורנינג.

הוסיפו את הערב ליומן

אני שומר/ת לי מקום ←